שמירה על מחממי האינפרא-אדום בחדר האמבטיה מפני הפיכתם למקור סכנה
התקנת נורות חימום באינפרא-אדום בחדר אמבטיה דורשת איזון עדין. יש שם אדי מים ונוזלים שעלולים לפגוע בנורה – דבר שהופך את המארז של הנורה למוליך חשמלי. אם רוצים מערכת שתהיה בטוחה, יש להקפיד מאוד על החיץ בין החוטים החשמליים לבין המארז החיצוני.
המאבק נגד הלחות
אנו לא משתמשים בחומרים זולים. אנו משתמשים בחומרי סירמיקה איכותיים או במארזי קוורץ מחוזקים, כדי לאפשר לרכיבי החימום להישאר מבודדים. למה? כי החומרים האלו לא נשברים או נפגעים גם בטמפרטורות גבוהות מאוד.
אך האזור המסוכן ביותר הוא שם שבו החוטים נכנסים לנורה. שם עלולה להתרחש דליפה. אנו משתמשים בחומרי סיליקון ובחומרים מסוג IP65 כדי למנוע חדירת לחות. אם טיפת מים נוגעת בקצה החשמלי, המעגל החשמלי עלול להינתק – או גרוע מכך. המטרה היא לאטום את נקודות החיבור בצורה טובה, כך שהמים לא יוכלו לחדור פנימה.
חיבור לקרקע וסכנת שוק
מארז פלסטיקי לא מספיק כדי להבטיח בטיחות. אנו מבנים מערכת חיבור לקרקע ישירות בתוך המארז המתכתי. כך, כל זרם חשמלי לא רצוי יוכל להגיע לקרקע בקלות, במקום דרך המכשיר עצמו.
אנו שומרים על רמת הזרם החשמלי נמוכה מאוד – פחות מ-0.75 מיליאמפר. כדי לוודא שהמערכת עובדת כראוי, אנו מבדקים כל יחידה באמצעות מבחן מתח של 1.5 קילו-ולט. זה בעצם מבחן לוודא שהבידוד לא נפגע בעת עליות מתח.
החלק הקשה: חום מול אטימה
הבעיה היא שאטימה טובה טובה לבטיחות, אך היא יכולה להוות בעיה בכל הנוגע לחום. כאשר מכסים את הנורה בחומרים אטומים ובחומרי בידוד, בעצם נוצרת “כלא” לחום סביב החוטים. אם משתמשים בחוטי PVC רגילים, הם יהפכו לשבירים וימוסו תוך מספר מאות שעות. זו קטסטרופה בהמתנה.
לכן אנו משתמשים בחוטי PTFE או חוטי פייברגלאס. הם יכולים לעמוד בחום בלי להישבר. העניין הוא למצוא את האיזון הנכון – למנוע חדירת מים, אך לאפשר לרכיבים החשמליים מספיק מרחב לפעולה.