למה אנו מכריחים את המחממים שלנו ברמת IP66 לעבור בדיקות קשות?
חדרי אמבטיה הם באמת סביבה קשה עבור מחממים. יש שם אדים רבים, טפטופי מים ישירים, והטמפרטורות יכולות להשתנות באופן דרסטי – מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד, בתוך דקות ספורות.
אפשר היה פשוט להסתמך על רמת המגן IP66 שמופיעה בפרטי המוצר, אך דף נייר לא יכול לומר לנו מתי בדיוק המוצר יפסיק לעבוד. לכן אנו מבצעים בדיקות לחות וחום על כל משלוח של המנורות שלנו. אנו רוצים לגלות את נקודת השבירה של המוצר לפני שהלקוח יגלה אותה.
הבעיה עם הלחות היא שהיא ערמומית. רמת המגן IP66 אומרת שהמוצר יכול לעמוד בפני אבק וזרמי מים חזקים, אך זו רק בדיקה סטטית. בעולם האמיתי, המנורות מתחממות לטמפרטורות של 500°C ואז מתקררות ל-20°C. דבר זה גורם לחומרים להתרחב ולהתכווץ – כאילו המחמם “נושם”.
אפקט זה יכול לגרום ללחות לחדור דרך סדקים זעירים בחומרי האטימה או במקומות בהם הכבלים נכנסים למנורה. כשהלחות מגיעה לחוטים הפנימיים או לטרמינלים, עלולה להתרחש חלודה או קצר חשמלי.
לכן אנו יוצרים “חדר עינויים” – אנו חוממים את המחממים בחום גבוה ובלחות גבוהה למשך זמן ארוך, כדי לראות מה קורה. אנו מחפשים שלושה דברים עיקריים:
ראשית, אנו בודקים האם חומרי האטימה מתחילים להיהרס או להיסדק תחת הלחץ. שנית, אנו בודקים את החיבורים כדי לראות האם הם נפגעים מחמצון, מה שעלול לפגוע בהתנגדות החשמלית. ולבסוף, אנו רוצים לוודא שחומרי האיטום יכולים לעמוד בלחץ שנוצר כאשר האוויר הופך לתערובת של אדי מים.
זו עבודה של איזון – אם נעשה את חומרי האטימה טהורים מדי, ניצור לחץ גדול בתוך המנורה כאשר היא מתחממת. דבר זה יגרום ללחץ עצום על חומרי האטימה של הצינורות האינפרא-אדומים. אם נעשה את חומרי האטימה יעילים מדי, המנורה עלולה להיהרס מוקדם מדי.
אנו משקיעים הרבה זמן באיזון זה – כדי שהמנורה תהיה אטומה למים, אך עדיין תוכל לתפקד לאחר חודש.
אנו שמחים לשתף את דיווחי הבדיקות שלנו – בסופו של דבר, מחמם שעובד ביום הראשון הוא חסר תועלת אם הוא נהרס ביום התשעים.