למה החימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום שלכם גורם לקצרים (ואיך לתקן זאת)
האמת לגבי מחממים באמצעות קרינת אינפרא-אדום היא שבדרך כלל הם לא נהרסים בגלל כשל ברכיב החימום. הם נהרסים בנקודת החיבור בין החוטים.
אם אתם משתמשים במחמם שטוח עם דרגת חסינות IP55, כנראה ששמתם לב שהחיבור של החוטים הוא הנקודה החלשה ביותר. מצד אחד יש חום עצום, ומצד שני יש לחות. כששני אלו נפגשים, הבידוד מתחיל להיהרס. זו הנקודה בה החיבור הרגיל כשל, ואילו חיבור מקצועי עושה את עבודתו כראוי.
הבעיה עם חיבורים “רגילים”
רוב המחממים משתמשים רק בחומרי בידוד פשוטים כמו גומי או סיליקון, וזהו. אבל הבעיה היא שצינורות האינפרא-אדום נהיים חמים מאוד. עם הזמן, החום גורם לגומי להתכווץ, להישבר ולהפוך לשביר. כשנוצרים חריצים קטנים, לחות ואבק יכולים לחדור לנקודת החיבור החשמלית. לפני שאתם מבינים זאת, יש קצר חשמלי.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בחומרי בידוד מבוססי פלורופולימרים וחומרים מיוחדים. חומרים אלו לא מתכווצים או נהרסים כשהטמפרטורה עולה. הם נשארים במקומם.
כיצד להפוך את המחמם לעמיד לפי דרגת IP55
דרגת IP55 אמורה למנוע חדירת אבק ולאפשר שימוש במים בלחץ נמוך. במציאות, זה אומר שצריך שני שלבי הגנה: ראשית, החוטים צריכים להיות מחוברים היטב כדי שלא יגרמו לנזק לרכיבים הפנימיים. שנית, נקודת החיבור בין החוטים למשטח המתכתי צריכה להיות אטומה לחלוטין.
אם תשתמשו בחומרי בידוד זולים, המשטח המתכתי יתרחב ויתכווץ כשהוא נחמם. בסופו של דבר, זה יגרום לחוטים להיפרד. זו קטסטרופה איטית.
הקושי
אני אהיה כן איתכם – חומרי הבידוד האלו הופכים את המחממים לכמעט בלתי ניתנים לתיקון. אם אחד החוטים נשבר, אי אפשר פשוט להחליף את החומר המבודד ולחבר את החוטים שוב. בדרך כלל צריך להחליף את כל הרכיבים המבודדים.
זה נשמע כמו חיסרון, אבל אנו עושים זאת בכוונה. אנו מעדיפים שהמחמם לא יגרום לקצרים בזמן השטיפה, מאשר שהוא יהיה קל לתיקון אך יתקלקל כל שישה חודשים. כל עוד מקור החשמל שלכם יכול לעמוד בעומס החשמלי הראשוני, אתם יכולים פשוט להשאיר את המחמם במצבו ולשכוח ממנו.